האם זה רגזנות, חמימות-מח, חוסר-סבלנות או רתחנות? האם בן אדם מתפרץ בקלות, בכך פוגע בזולת ואחר כך מתחרט ומצטער, אבל הסיפור חוזר לעצמו? או סיטואציה אחרת: בן אדם סופג את רגשותיו השליליים ומתאפק, עד ששופך את השלילי שנצבר על זולת שלא קשור לכך בכלל. האם הסיטואציה הזאת מוכרת?
כעס הינו רגש חזק מאוד, שנוצר במצב הסכנה ומלווה בשחרור אדרנלין שמזרז גיוס יכולתנו הפיזית והגופנית להגנה עצמית. כעס הינו רגש טבעי ואופייני לכל אחד מאיתנו, בזמנו של אדם הקדמון כעס עזר לו לשרוד. לבן אדם מודרני כעס נשלט גם מסייע בהגנה עצמית, אבל כיום זו הגנה פסיכולוגית. כך כעס נשלט עוזר
להגן על זכויותנו ולעמוד על דעתנו, הדבר מקדם קריירה ומשפר את איכות החיים.
הכי משמעותי בכך הינו לתפוס נכון את הסיטואציה. לעיתים קרובות דפוסי חשיבה סטריאוטיפיים מגבילים את היכולת לתפיסה אדקווטית של המצב ותפיסה מעוותת מפעילה את התקף הזעם. למשל, לתפוס את עצמי אשם בירידת מצב רוח של אדם קרוב ולא להניח שיכולות להיות סיבות אחרות שלא קשורות בי. או לכעוס על טעות מזערית מתוך ציפיה לשלמות. או לדלג על שבחים ולהדגיש אך ורק את הביקורת.
אתה שולט בעצמך וברגש שנקרא כעס, הכעס משפיע עליך. בני אדם שלא יודעים להביע כעס וסופגים אותו, לעיתים סובלים מהפרעות פסיכוסומטיות. כך שדיכוי הרגשות אינו הפתרון. אם כעס הינו רגש טבעי, אז איך להביע אותו? באיזה אופן? מאוד חשוב להביע את הכעס באופן פתוח, לדבר עליו, אבל זה בלתי אפשרי אם עוצמת הכעס גבוהה מדי ואין יכולת לנהל דו-שיח. אם אתה מרגיש שכעס מרעיל את חייך ואת חיי הקרובים שלך, רצוי לפנות לפסיכותרפיה.
פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית תעזור לך לתפוס את המצב באופן אדקווטי, לפקח על עוצמת הכעס, ללמוד לחיות עם הכעס ולא לפגוע באנשים קרובים ויקרים.